נולדתי לעולם שומע.
משפחה שומעת, אנשים שומעים, בתי ספר שומעים, רחוב שומע.
עולם שבו רוב התקשורת מתבססת על קול.
ורק דבר אחד היה שונה:
אני חירש.
בתור ילד, לא תמיד ידעתי להסביר במילים מה אני מרגיש.
איך מסבירים את התחושה שכולם סביבך מדברים, צוחקים, מגיבים – ואתה מנסה להבין מה קורה דרך מבטים, שפתיים, הבעות פנים ואינטואיציה?
הרבה אנשים חושבים שחירשות היא רק "לא לשמוע".
אבל האמת היא שחירשות משפיעה בעיקר על תקשורת.
ולפעמים, דווקא הרגעים הקטנים הם הכי מתישים:
מישהו קורא לך מאחור.
כולם צוחקים ממשהו שלא הבנת.
שיחה משפחתית רצה מהר מדי.
מלצר מדבר תוך כדי שהוא מסתובב.
אנשים מדברים יחד.
האור חלש ואי אפשר לקרוא שפתיים.
אלה דברים ששומעים כמעט לא חושבים עליהם, אבל עבור אדם חירש – זו המציאות היומיומית.
לגדול במשפחה שומעת
גדלתי במשפחה שומעת אוהבת ותומכת, אבל גם שם היו אתגרים.
לא כי לא רצו להבין אותי, אלא כי לפעמים אנשים שומעים פשוט לא מבינים מה זה באמת אומר להיות חירש.
הרבה פעמים המשפחה הייתה מדברת תוך כדי הליכה לבית אחר, מהחדר השני או בזמן שהטלוויזיה פועלת ברקע. עבור אדם שומע זה טבעי.
עבור אדם חירש – זה יכול להרגיש כאילו העולם כל הזמן בורח לך שנייה לפני שהצלחת לתפוס אותו.
יש גם עייפות שאנשים לא רואים.
כי להבין אנשים דרך קריאת שפתיים, הבעות פנים וניסיון להשלים מילים בראש – זו עבודה.
המוח עובד שעות נוספות.
לפעמים אחרי מפגש חברתי או ארוחה משפחתית, הייתי מותש בלי להבין למה בכלל.
אנשים חושבים שחירשים חיים בשקט מוחלט
וזו אחת הטעויות הכי נפוצות.
יש חירשים ששומעים חלקית.
יש כאלה שמשתמשים במכשירי שמיעה או שתל.
יש כאלה שמרגישים רעידות, מזהים תדרים או קול בצורה מסוימת.
כל אדם חירש חווה את העולם אחרת.
אבל הדבר הכי חשוב להבין הוא שחירשים לא חיים "פחות".
הם פשוט חיים אחרת.
אנחנו צוחקים, עובדים, מתאהבים, עושים שטויות, מתווכחים, מתרגשים, מטיילים, יוצרים תוכן, מלמדים ומנהלים חיים מלאים.
מה אנשים לא מבינים על תקשורת עם חירשים?
הרבה אנשים מפחדים לדבר עם חירשים.
מפחדים לטעות.
אבל האמת? רוב האנשים החירשים פשוט מעריכים את הניסיון.
לא חייב לדעת שפת סימנים מושלמת, לפעמים מספיק:
– להסתכל בעיניים
– לדבר ברור
– לא לכסות את הפה
– להיות סבלניים
– ולא להילחץ אם צריך לחזור על משהו פעמיים
תקשורת טובה לא נמדדת בכמה אתה שומע.
אלא בכמה אתה מנסה להבין.
שפת הסימנים שינתה לי את החיים
שפת סימנים היא לא רק כלי תקשורת.
היא מקום שאפשר לנשום בו.
פתאום לא צריך לנחש מילים.
לא צריך להתאמץ להבין כל משפט.
לא צריך להעמיד פנים שהבנת.
יש משהו מאוד משחרר בלפגוש אנשים שמתקשרים כמוך.
זו אחת הסיבות שהיום כל כך חשוב לי לחשוף אנשים לעולם שפת הסימנים הישראלית ולעולם החירשות.
כי ברגע שאנשים מבינים קצת יותר – הפחד נעלם.
והחיבור מתחיל.
החיים בעולם של שומעים
להיות חירש בעולם של שומעים זה לפעמים להרגיש שאתה כל הזמן צריך "להשלים פערים":
להסביר את עצמך, לבקש שיחזרו על משפט, לקרוא בין השורות, להתאים את עצמך לסביבה.
אבל עם השנים הבנתי משהו חשוב:
אני לא צריך להתנצל על הדרך שבה אני מתקשר.
חירשות היא לא חולשה.
והנגשה היא לא "טובה" שעושים לנו.
תקשורת נגישה צריכה להיות דבר טבעי.
כתוביות. מבט בעיניים. יחס מכבד. סבלנות. מודעות.
לפעמים הדברים הקטנים האלה משנים הכול.
למה אנחנו מדברים על זה ברשת?
כשאני ושירלי התחלנו ליצור סרטונים על עולם החירשים ושפת הסימנים, לא תיארנו לעצמנו כמה אנשים יתחברו לזה.
פתאום קיבלנו הודעות מאנשים שאמרו:
"לא ידעתי שזה מה שחירשים עוברים ביום יום"
"בחיים לא חשבתי על זה"
"גרמתם לי לרצות ללמוד שפת סימנים"
וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות –
לא לגרום לרחמים, אלא ליצור הבנה.
להראות שאפשר לדבר על חירשות גם עם הומור, קלילות ואנושיות.
למה כדאי ללמוד שפת סימנים?
יותר ויותר אנשים מחפשים היום קורס שפת סימנים או סדנת שפת סימנים, ולא רק בגלל עבודה או לימודים.
אלא כי אנשים מבינים ששפת סימנים פותחת עולם חדש של תקשורת.
היא מלמדת להקשיב אחרת.
לשים לב לשפת גוף.
להיות נוכחים ברגע.
להסתכל באמת על האדם שמולך.
לסיכום
להיות חירש בעולם של שומעים זה לא תמיד פשוט.
אבל זה גם לימד אותי לראות דברים שאחרים לפעמים מפספסים.
למדתי שתקשורת אמיתית לא תלויה רק בקול.
היא תלויה בנוכחות, ברגש וברצון להתחבר.
והיום, דרך סימן ש, אנחנו מנסים לבנות גשר קטן בין עולמות.
בין חירשים לשומעים.
בין פחד להבנה.
בין מבוכה לתקשורת אמיתית.כי בסוף, כולנו רק רוצים דבר אחד:
להרגיש שמבינים אותנו.